הטיפול באקנה – מבט על כמה סוגיות טיפוליות

הטיפול באקנה מהווה אתגר טיפולי לא-קטן: אקנה הורמונלי, אקנה ציסטי, קומדוניקה… מופעים שונים וגישות טיפוליות שונות עד מאד בתוך הגדרת – פתלוגיה אחת. על כל אלה נוספים מאפייני העור של כל מטופל. רגישותו, רמת ההידרציה, הגוון, העובי ועוד. כדי לקבל תוצאות טיפוליות מובהקות, עלינו לקחת בחשבון את מאפייני העור, סוג האקנה ומצבו הנוכחי ולשקלל את כל אלה לכדי טיפול מדויק ומותאם היטב.

ההצלחה שלנו בטיפול באקנה, והיכולת להעניק למטופלינו מראה עור חלק, הם בבחינת עבודת קודש. קשה למצוא עוד תחום טיפולי, בו בעיית העור גורמת לתסכול כה רב ללקוח, להפרעה אסתטית שלעיתים משליכה על מצבו החברתי והנפשי.

וכגודל האתגר הטיפולי, כך גודל הסיפוק כשהעור חלק ונקי, הלקוח מחייך והצבע שב לחייו. אחת החובות הבסיסיות שלנו כמטפלות בעור היא להמשיך ולהתמקצע בכל אחד מתחומי עיסוקנו, כיוון שהידע רב, וכל פיסת מידע חדשה מחדדת את ראייתנו ומשפרת את התוצאות.

גורמים שמאיטים ריפוי

לעיתים אנו פוגשות מצבים בהם הטיפול "נתקע", באופן שלא מובן לנו, או מתקדם לאט ביותר, ולעיתים חלה "התפרצות" לאחר שהשגנו התקדמות משביעת רצון. הסיבות לכך מגוונות ומשתנות ממקרה למקרה. נעלה כאן כמה מתוך הנושאים שיש לבחון כשזה קורה.

ראשית, עלינו לוודא כי נתנו את החומרים הנכונים למקרה כיוון שכל אקנתי הוא "עולם ומלואו" של נסיבות, מצב עור וסוג אקנה. הטיפול באקנה לא יכול להיות "סטנדרטי", ורבות מאיתנו משתמשות במרכיבי הקסם – חומצות הידרוקסיות ורטינול – כטיפול הבלבדי בכל המצבים. חומצות ורטינול הן רק חלק מן החומרים שיש להכיר ולהתאים למגוון מצבי האקנה.

גם כאשר בוחרים בחומר הנכון – יש לזכור שהמטופל שלנו משתנה ממפגש למפגש, מחודש לחודש, ומה שהתאים לאקנה שהיה קודם, עשוי כבר לא להתאים לאקנה כפי שהוא נראה כעת, ואז יש להחליף חומרים או להחליף הנחיות שימוש באותם חומרים. שנית, עלינו לוודא כי המטופל לא נמצא במצב של דה – הידרציה. דה הידרציה (עור מיובש להבדיל מ"יבש") מחמירה אקנה, מאיטה ריפוי, ויכולה להיגרם גם כתוצאה מהטיפול הטוב שאנו עצמנו נתנו.

כמובן שדה-הידרציה יכולה להיות מצב עמו המטופל הגיע לראשונה. אולם עלינו לבדוק ולוודא, ברמת המעקב, שעור המטופל שלנו איננו מיובש, בין אם עקב התכשירים שקיבל מאיתנו ובין עם כמצב המאפיין את עורו. נתאים לו לחות קלה, גם אם קודם לכן לא השתמש בקרם לחות, ונדריך אותו להשתמש בה לפחות פעמיים ביום כחלק מהצלחת הטיפול, ולא כמכירה של עוד מוצר. בעור עם דה הידרציה, החומרים המקלפים יימרחו מעל קרם הלחות הקל, לאחר ספיגתו (כ-10-15 דקות לאחר מריחת הלחות). השינוי בסדר המריחה מחולל שינוי רב הן בספיגת החומר הפעיל וברמת הפעילות שלו בעור, והן בהפחתת רמת הגירוי שחווה הלקוח.

כשהעור מגורה ואדמומי

נושא נוסף שיש לתת עליו את הדעת הוא האקנה המודלק והאדמומי. לא כל אקנה יוגדר על ידינו כ"דלקתי". גם אקנה המלווה בנגעים רבים, שכל אחד מהם אדום מעצם טבעו, איננו בהגדרה "אקנה מודלק ואדמומי". כאשר אנו מגדירים מצב כדלקתי, אנו מתכוונים לאדמומיות של העור עצמו, שנראית בינות לפצעים, או שנראית כ"הילה" מסביב לפצעים שהם עצמם בגוון בורדו/סגול ומוקפים באדמומיות סביבם. לעיתים העור חם, נפוח, הלקוח חש בעקצוץ/נימול באזור… מצבים שפגשנו כולנו. יש לזכור, שמריחת חומרים חריפים ומגרים על אקנה דלקתי – עלולה להחריף את מצב האקנה ולהביא להתפרצות. במצבי הדלקת עלינו להמנע ממקלפים ולהתמקד בהרגעת הדלקת, ע"י שימוש בחומרים טיפוליים מקבוצת נוגדי הדלקת. רק על עור רגוע, נוכל להחזיר את החומצות לשגרת הטיפול. למעשה, כל עוד העור מודלק – הבעייה העיקרית שלנו בטיפול בלקוח זה היא הדלקת, ולא האקנה עצמו. דלקת מחמירה אקנה, היא מאיטה ריפוי וכן גם מצלקת. כשהעור "עסוק" בדלקת, הוא לא פנוי לתהליכי שיקום, ועלינו לקחת זאת בחשבון ולא להחמיר את מצב הדלקת, כן לתת חומרים מרגיעים ונוגדי זיהום (חלק מהמגוון: אבץ, ניאצין, פרופוליס, קאלמין, שמן עץ התה, ליקוריץ, סולפור, קלנדולה….) כטיפול עד לחלוף האדמומיות. אם המטופל מקבל אנטיביוטיקה מהרופא, גם כאן יש להמתין להטבה בדלקת לפני הוספת החומר המקלף. למעשה, בכל טיפול באקנה יהיה חומר מקלף או כמה מקלפים באותו תכשיר. השאלה היא – איזה מקלף/מקלפים יתאימו לכל מטופל ומה עיתוי הכנסתם לטיפול – האם כעת (במידה ואין דלקת) או מאוחר יותר. וכמובן – מה יהיו הנחיות הטיפול עם המקלף לאורך תקופת הטיפול: האם מריחה יומיומית או לסירוגין, האם יהיה מיהול עם קרם לחות, האם מריחה מעל לחותן וכו`.

השימוש בחומצה האזלאית

אחד החומרים הטיפוליים רבי העוצמה באקנה הוא החומצה האזלאית. היא איננה שייכת למשפחת החומצות ההידרוקסיות. יכולותיה מגוונות, והיא מהווה אחד החומרים הטיפוליים רבי ההשפעה במצבים להם הותאמה נכון. החומצה האזלאית היא חומר מקלף, מצמצמת הפרשת חלב, אנטי חיידקית וגם מבהירה. רוב המחקרים שנעשו עליה, נעשו על ריכוז של 20%, שהנו יעיל ביותר, עוצמתי ומביא לתוצאה מהירה. יש לו גם תופעות לואי: גירוי, אדמומיות ויובש. יש לדעת להשתמש בחומצה האזלאית באופן נכון כאשר בוחרים בריכוז זה, מבלי לגרות עוד את העור המטופל. קיימים גם ריכוזים נוספים: 15%, 10%. היא קיימת גם כתרופה ללא מרשם בבתי המרקחת, בשמות: אזידרם, סקינודרם, אזלקס. החומר מתאים למספר מצבים: א. לאקנה הורמונלי (גילאים שמעל גיל ההתבגרות), ב. לאקנה בגב, בכתפיים, בישבן – אזורים שאינם אזורי הפנים. ג. לאקנה עמוק, גם בגיל הצעיר. חומר זה אין למרוח נקודתית, כדי לא להביא למצבי כוויה או גירוי. יש להשתמש בשכבה דקה בלבד, על כל אזור הנגעים. אין חובה למרוח על אזורים נקיים מאקנה. לגבי האזורים שאינם עור הפנים, כאן ניתן לעבוד נקודתית תוך הדרכת המטופל לגבי דרך המריחה ותגובת העור לטיפול. במקרים רבים נשלב את החומצה האזלאית עם חומרים נוספים, בהתאם לסוג האקנה. בכל מקרה, לא נשתמש בה על עור מגורה ואדמומי. לעיתים נוצר הרושם שזהו חומר שיוצר שיעור יתר, ולכן לא כדאי לבחור בו כטיפול לאקנה. על כך יש לומר, כי לעיתים רחוקות ישנן מעט (2-3) שערות נוספות לאחר מריחת התכשיר, כמות זניחה שניתנת להסרה עם פינצטה. התופעה הנדירה והקלה-לטיפול של מס` שערות חדשות עדיפה עשרות מונים על המראה הלא אסתטי של עור הנגוע באקנה, שניתן לטפל בו בקלות ובמהירות באמצעות החומר. מניסיון רב בשטח עולה, כי הופעת שיער היא נדירה ביותר.

קומדוניקה וחומרים פעילים

כאשר המקרה הוא קומדוניקה, עלינו לנקוט גישה טיפולית שלוקחת בחשבון את הגורם להיווצרותם של הקומדונים הרבים, ומאפשרת לנו הן טיפול במצב הנוכחי והן מניעה. כולנו פגשנו את הסוגים העקשניים בהם נוצרים קומדונים רבים מייד לאחר הניקוי ולטיפול הבא מגיע הלקוח "כאילו לא עבר טיפול". המקרים הללו מתסכלים הן את הנערים והנערות, והן אותנו כמטפלות. בקומדוניקה, למעשה הבעייה המרכזית איננה ההפרשה המוגברת של הסבום (ישנם בעלי עור שמן מאד שלא מייצרים קומדונים) אלא בעיית הניקוז שלו. בעור המסויים הזה, התקרנות היתר יחד עם פגם בתהליך ההנשלה הטבעי, גרמו להיווצרות סתימות בתעלות ולבעיית ניקוז. ולכן, את הטיפול עלינו לכוון בדיוק לשם: לפתיחת הסתימות הללו וליצירת מחזורי התקרנות והנשלה תקינים בעור. את זה נשיג אם נתמקד בחומצות האלפא והבתא הידרוקסי. כאן נעדיף תכשיר המכיל 15% חומצות הידרוקסי, אשר כוללות גם חומצה סליצילית – כחומר המסיס באזורים השומניים של העור. הרכב כזה וריכוז כזה, במידה ויינתן למטופל למשך כשבוע רצוף, במריחה יום יומית (בשעות הערב כמובן), יאפשר לנו ניקוז קל בהרבה במכון. הקומדונים ייצאו בקלות יחסית ועם הרבה פחות כאב למטופל. עם המשך השימוש בחומרים המקלפים הללו, ניווכח שלמטופל יוצאים הרבה פחות קומדונים. גם תכשיר כזה לא ניתן על עור מודלק ואדמומי, ואופן השימוש בו ייקח בחשבון מצבים של עור עדין, עור צעיר ובתולי ועור הסובל מדה-הידרציה.

הוראות השימוש עושות את ההבדל

בקוסמטיקה המתקדמת יותר, זאת שמבוססת על ידיעת הרכבי התכשירים איתם אנו עובדים, ברמת חומר פעיל וריכוז, אנו עובדים בפועל עם הרבה פחות מוצרים. כשיודעים את הרכב המוצר, כבר אין צורך בקבלת הנחיות מהיצרן, או בהיצמדות אליהן. ניתן לעשות שימושים רבים באותו מוצר מעצם ההבנה של טווח התוצאות שניתן לקבל מהשימוש בו. מה שכן משתנה בין מטופלים הוא הוראות השימוש. עם כל תכשיר ניתן להשיג מטרות מגוונות, בין השאר באמצעות התאמת הנחיות שימוש שונות. תכשיר עם 16% חומצה גליקולית, למשל, הוא מקלף טוב. לא כל מטופל יכול לקבל מאיתנו תכשיר כזה. אולם אם ידוע לנו מה הרכב התכשיר, אנו יודעים כי מטופל בעל עור עדין, למשל, יכול להשתמש בתכשיר ב"חצי מנה", כלומר לערבב לפני המריחה עם קרם לחות, ביחס של חצי-חצי, לקבלת 8% חומצה גליקולית. בריכוז זה כבר נקבל תוצאות אחרות, ונוכל להתאים את המוצר לסוגי עור אחרים. כאשר לא יודעים את ריכוז המוצר ההתחלתי, לא ניתן להגיע לתוצאות מדוייקות. למשל, אם בידינו תכשיר עם 10% חומצה גליקולית, אך לא ידוע לנו מה הריכוז אלא רק מהו החומר הפעיל, ונתנו הנחייה למטופל למהול ביחס של חצי חצי עם קרם לחות למניעת גירוי, הריכוז שיתקבל הוא 5%. עם 5% חומצה גליקולית לא נקבל כל קילוף, חידוש או כל תוצאה טיפולית באקנה.

אנו יכולים להתאים על פי מיטב הבנתנו את הנחיות השימוש, באמצעות משחק עם: תדירות השימוש, מיהול עם קרם לחות להגעה לחצי מהריכוז, מריחה מעל קרם לחות קל (לאחר ספיגת הלחות), הוספת לחות לאחר ספיגת החומר המקלף ועוד. בטיפול הנכון, למעשה חובה עלינו להתאים הוראות שימוש על פי סוג ומאפייני העור, על פי סוג האקנה ועל פי המצב בכל נקודת זמן במהלך הטיפול.