חומצות אלפא ובתא הידרוקסיות
החומצות ההידרוקסיות מצויות בשימוש אצל כולנו. מעל שלושה עשורים של מחקר לימדו אותנו על תכונותיהן, השפעת הריכוזים ועל שילובים אפשריים. ישנם כמה נושאים שעדיין טעונים מחקר ובדיקה. על כמה היבטים פחות ידועים של שימוש בחומצות הידרוקסיות, ועל כיווני מחקר עתידיים.
כולנו מתייחסים אל החומצות ההידרוקסיות כאל חומר מקלף, המסייע לנו בטיפול בסימני הגיל ומהווה גם חלק מהטיפול בכתמי עור. האינדיקציות הטיפוליות הללו תועדו באלפי מחקרים לאורך העשורים האחרונים. כדי להבין יותר את השפעת החומצות ההידרוקסיות, יש להתייחס למגוון ההשפעות שלהן על מבנה ותפקוד העור – האפידרמיס והדרמיס. החומצות הללו הן מאד רבגוניות בהשפעתן, חלק מן ההשפעות (ובפרט של השימוש ארוך הטווח) מתברר רק כעת. הידע אודות תכונותיהן של החומצות השונות יסייע לנו לתמרן בין חומרים, לנהל נכון את הטיפול ולהפיק את התוצאות המכסימליות עבור המטופלים שלנו.
בשם "חומצות הידרוקסיות" אנו מתייחסים לחומצות אלפא, ביתא ופולי הידרוקסיות. ההבדל במבנה הכימי בין מה שמוגדר "אלפא" למה שמוגדר "ביתא" פחות חשוב לדיון. החשוב הוא, שישנו הבדל בתכונות בין שתי המשפחות – אלפא וביתא, וגם הבדל בין החומצות השונות הכלולות באותה משפחה. חומצות פולי הידרוקסיות הן למעשה חומצות אלפא הידרוקסי המכילות הרבה קבוצות הידרוקסיל. הן גדולות במבנה, חודרות לאט יותר ופחות מגרות את העור.
מה ההבדל בין חומצות אלפא לביתא הידרוקסי? ההבדלים העיקריים קשורים למסיסותן (חומצות אלפא מסיסות במים ואילו ביתא – בשומן) ולריכוזים הנדרשים כדי לקבל פעילות בכל אחת מהקבוצות.
חומצות ביתא הידרוקסי
בקבוצת הביתא הידרוקסי נמצא בעיקר את החומצה הסליצילית – היא השכיחה והמקובלת בשימוש הקוסמטי. אם כי היא לא היחידה: ישנן גם החומצה הבוטנואית, החומצה הטרופית ועוד. ישנן חומצות המוגדרות כאלפא אולם "קצה" אחר במולקולה מתאים גם להגדרה של ביתא, כמו: החומצה המאלית, החומצה המנדלית.
החומצה הסליצילית שכיחה מאד בשימוש, ובדומה לשאר חומצות הביתא, היא מסיסת שומן. כדי לקבל פעילות קרטוליטית, בשימוש יומיומי, יספיקו 1%-2%. לפילינג במכון ניתן להשתמש בריכוזים גבוהים יותר, וכן לטיפול בקרטוזות, יבלות ומחלות עור מסוימות המאופיינות בהתקרנות יתר. פילינג הנעשה במכון עם חומצה סליצילית יכול לקדם את הטיפול באקנה. בשל מסיסותה בשומן היא מתאימה מאד כתכשיר יומיומי לטיפול בעור השמן והאקנתי, היא מקלפת היטב בתוך דפנות הנקבובית וכן ברובד החיצוני ביותר בעור. החומצה הסליצילית היא גם חומר אנטי דלקתי, היא שייכת למשפחת האספירין. תכונות פחות ידועות שלה הן: פעילותה נגד חיידקים – בשל דיכוי הפרשת פקטורים בעור הנחוצים להתרבות חיידקים וכן דיכוי התרבות של פטריות. עוד תכונה שהודגמה היא הגנה מאריתמה בעקבות חשיפה לשמש. מחקרים הדגימו השפעה של חומצה סליצילית 2% שנמרחה מעט לפני היציאה לשמש – רמת האריתמה שנגרמה הייתה נמוכה יותר והשפעת נזקי UV שנמדדה הייתה פחותה, בעיקר (לדעת החוקרים) עקב יכולתה לסנן קרני UV. הממצא הזה קיבל חיזוק ממחקרים אחרים, שבוצעו בחולים המטופלים בקרני UV בשל פסוריאזיס. מהמחקרים הללו עולה, כי מריחת חומצה סליצילית לפני טיפול באמצעות קרני UV (טיפול הקרוי PUVA) הקטינה את הריפוי מפסוריאזיס, יחסית לאזורי עור שלא נמרחו בחומצה סליצילית. הממצאים הללו הובילו להמלצה לא להשתמש בחומצה סליצילית לפני טיפולי PUVA. מחקר בעכברים הראה השפעה מגנה של החומצה הסליצילית מפני יצירת גידולים סרטניים בהשפעת קרני UV. מחקרים אחרים הראו השפעה מיידית של האצה בחלוקת תאים, סמוך לשימוש בחומר, וכן עיבוי העור בשימוש מתמשך. נגזרת שומנית יותר של החומצה – בתא LHA, הנה עדינה יותר, חודרת לאט יותר בשל גודלה ובעלת פרופיל בטיחות גבוה יותר. מחקר אחד הדגים השפעה שלה על מלנוזומים: היא הפריעה להצטברותם ומנעה היפר פיגמנטציה באפידרמיס. יש עוד לחקור את האפקט הזה כדי לבדוק האם הממצאים חוזרים על עצמם ואינם תלויים בתנאי הניסוי הבודד שבוצע. בנוסף, נגזרת זאת מתאימה לטיפול בעור הבוגר וכן בעור הנוטה לקומדונים. היא מראה יכולת להגן על העור מקרינת השמש והשפעה אנטי בקטריאלית.
לחומצה הסליצילית ככלל יש פרופיל בטיחות גבוה והגירוי שהיא גורמת נמוך מזה של החומצה הגליקולית, למשל. תכונותיה שתועדו הן: יכולת קרטוליטית, ובפרט באזורים השומניים בעור, תכונה אנטי דלקתית , אנטי חיידקית, אנטי פטרייתית ומיטיבה מצב של עור קומדוגני וכן של עור שניזוק מהשמש לאורך השנים.
שילובה בתכשירים המכילים מרכיבים פעילים נוספים יכול לסייע בחדירה טובה שלהם לעור, ושילוב עם חומצות אלפא הידרוקסי, למטרות המתאימות, יכול להעצים את פעילותן של החומצות מקבוצת האלפא.
חומצות אלפא הידרוקסי
קבוצת חומצות האלפא הידרוקסי, כולל פולי הידרוקסי, הנה מגוונת ומעניינת. השכיחות יותר בשימוש הן החומצה הגליקולית והלקטית. כדי לקבל אפקט קרטוליטי ומחדש נשתמש ב-8% ומעלה. עד 5% ישמשו אותנו כלחותנים – כמגבירי הידרציה של העור. בנוסף משמשות החומצות ההידרוקסיות ככלל כנוגדות חמצון. השפעה נוספת שלהן: מגבירות יצור קולגן, משפרות את איכות סיבי האלסטין וכן מגבירות יצור של חומצה היילורונית. חומצה היילורונית מצויה הן בדרמיס והן (בכמות מעטה יותר) באפידרמיס. יש לזכור שהשינוי הקל ביותר בתכולת החומצה ההיילורונית בעור נותן שינוי נראה לעין במראהו, בתכולת הלחות שלו ובמרקם. למרות שנוכל עקרונית להשיג מטרות רבות עם החומצה הגליקולית והלקטית, ראוי להכיר גם את יתר חברי המשפחה. ישנם הבדלים בהתנהגותן של החומצות השונות ממשפחת האלפא הידרוקסי, שמקנים להן יתרונות בטיפול במצבי העור השונים. החומצה הלקטית עדינה יותר בהשפעתה יחסית לגליקולית, היא מתאימה לעור העדין, הבוגר, היבש והדק, או הרגיש. היא קרטוליטית החל מ-8%, אם כי בצורה פחות מגרה, פחות מהירה ועם יותר תרומה ללחות העור. יש לזכור שהחומצה הלקטית מהווה חלק ממרכיבי ה-NMF, ונוכחותה בעור מגבירה את יכולתו להחזיק מים ברמת השכבה הקרנית. תכשיר עם (למשל) 10% חומצה לקטית יכול לשמש אותנו ואת לקוחותינו לשתי מטרות: בערב – כגורם המחדש בעדינות ובהדרגה את העור, וביום – בערבוב ביחס של חצי/חצי עם קרם הלחות – כלחותן משופר. חומצות נוספות ממשפחת האלפא הן: חומצה מאלית – עדינה מאד בהשפעתה, עם יכולת לתגבר את מערכת החיסון בעור, לתרום לאחידות הגוון ולברק, בשל גודלה היא חודרת לעור יותר לאט, ונושאת פחות סיכון להיפר פיגמנטציה עקב דלקת. חומצה מנדלית – עדינה גם היא, יכולה להוות תוספת לתכשיר המכיל חומצות הידרוקסיות כגון גליקולית ולקטית, וכן החומצה הפיטית שבקושי מקלפת אך מהווה חומר הבהרה מקובל – כולל בפילינגים מסוימים בהם שולבה למניעת היפר פיגמנטציה כתוצאה מהגירוי. בכל אחת מהחומצות הללו מינונים שונים מחוללים השפעות שונות. כדי לקבל הבהרה מהחומצה הפיטית, למשל, נשתמש ב-2%-4%. הפעילות הקשורה להגברת תפקודי העור – יצור קולגן, חומצה היילורונית, האצה בחלוקת תאים- בחלק מחומצות האלפא (אם כי לא בכולן) היא תלוית מינון ועולה עם הגדלת הריכוז.
אפקטים פחות מתועדים של החומצות ההידרוקסיות
מחקר מ-2003 מעלה כי חומצה גליקולית השפיעה ישירות על יצור מלנין באמצעות דיכוי פעילות האנזים טירוזינאז במלנוציטים. ההשפעה של חומצות אלפא הידרוקסי על פיגמנטציה ידועה מזה עשרות שנים כהשפעה קרטוליטית המסייעת בהסרת התאים בעלי עודף הפיגמנט, שחלוף מהיר יותר של תאי העור וכן שיפור חדירותם של מדכאי המלנין. מחקר זה הראה השפעה על יצור המלנין עצמו. המחקר נעשה בתנאי מעבדה על תאים (in vitro) והממצאים לא חזרו על עצמם במחקרים נוספים. נושא נוסף, השנוי במחלוקת והטעון המשך בדיקה הוא ההשפעה של שימוש כרוני וארוך טווח בחומצות אלפא הידרוקסי. מחקרים שונים העלו כי החומצה הגליקולית יכולה להעלות פוטוסנסיטיביות, בתלות במינון ובמשך השימוש. הפוטוסנסיטיביות ירדה לאחר הפסקה של כשבוע בשימוש. ברוב המחקרים – אין הגברה של הסיכון ליצירת גידולים סרטניים מחשיפה לשמש (לאחר שימוש עקבי בחומצות הידרוקסיות), אם כי הן גורמות להופעה מהירה יותר של אריתמה מחשיפה לשמש. השימוש בהן גם העלה את כמותם של התאים האפופטוטיים (תאים שנכנסו למצב של "התאבדות") כתוצאה מחשיפה לשמש – אינדיקטור נוסף לקיום דלקת. עקב השימוש הנרחב והמתמשך בחומצות אלה, יש צורך להמשיך ולצבור נתונים לגבי השינויים שהן מחוללות בתפקוד העור.
מנגנוני פעולה
מנגנון הפעולה שהוצע לפעילותן של החומצות ההידרוקסיות כמקלפות הוא – כלציה (צימוד ו"נטרול") של יוני סידן בעור. יוני סידן מצויים, בין השאר, בדסמוזומים – בחיבורים בין תאי האפידרמיס ומייצבים אותם. הורדה בריכוז יוני הסידן גורמת להתרופפות הקשרים הללו ומאפשרת קילוף. מנגנוני פעולה נוספים הם השפעה על ביטוי הגן לייצור קולגן, הגברת הפרשה של ציטוקינים ע"י קרטינוציטים – ציטוקינים המגבירים יצור של חומרי המטריקס הבין תאי ומווסתים הרס שלו. אינטרלויקין 1, למשל, המופרש מקרטינוציטים בהשפעת החומצה הגליקולית, מעלה את יצור הקולגן ומקטין את הרס מרכיבי המטריקס בהשפעת דלקת. לחומצה הגליקולית השפעה על החלמת העור דרך מסלולים שונים. ריכוזים מסוימים משרים חלוקה מהירה יותר של תאי האפידרמיס. היכולת לכלציה מאפשרת גם נטרול רדיקלים חופשיים וככלל גם נטרול סוגים מסוימים של מזהמים. החומצה הסליצילית מסוגלת לסנן קרינת UV ומפחיתה את ייצורם של פיברינוגן, פיברונקטין ואלפא המוליזין הנחוצים להתרבותם של חיידקים. החומצה הלקטית משפיעה בדרכים אמביוולנטיות על תכונות העור: היא מגבירה את יצור VEGF אך מקטינה את הפרשת אנגיוגנין – שניהם פקטורים בעור המשרים יצירת כלי דם. ההשפעה הודגמה בריכוזים של 1.5% ו-3% אך לא ב-5%. לחומצה הלקטית השפעה מורכבת על הפרשת ציטוקינים ע"י קרטינוציטים, כאשר ההשפעה המצטברת על הזדקנות העור מחשיפה לשמש היא חיובית. לאורך זמן, ההשפעה של 10% ושל 15% דומות ואין יתרון למינון הגבוה יותר, למרות הבדל קל בתחילת השימוש לטובת המינון הגבוה. חשיבות ה-PH בחומצה זאת הודגמה גם היא במחקרים.
החומצות ההידרוקסיות, ככלל, מגבירות את חדירות העור לחומרים הנמרחים עליו באופנים שמאד מובנים לנו, אך יש לקילוף הזה גם השלכה גם על יכולת ההגנה הטבעית של העור מקרני UV. חומר שנמצא כמגביר את הגנת העור מקרינת UV הוא החומצות הפוליהידרוקסיות. יש להן יכולת כלציה טובה, והן משמשות כנוגדות חמצון וכמגביר עדין של המטבוליזם בעור. לאור העובדה שקרינת UV יוצרת רדיקלים חופשיים בעור, נוכחותם של נוגדי חמצון חשובה כהגנה.
שימוש נכון בחומצות
השפעתן של החומצות על העור תלויה במספר גורמים (המופיעים במסגרת). אחד מהם הוא אופי החומצה: 10% חומצה גליקולית משפיעים שונה מ-10% חומצה לקטית. על אופי החומצה עלינו להוסיף את ריכוזה, שיכול להשפיע באופנים שונים עבור אותו החומר עצמו. PH התכשיר, כשלעצמו, איננו גורם פילינג – הקילוף לא נגרם מחומציות התכשיר (אחרת כל חומר חומצי היה גם קרטוליטי). אולם PH נכון שומר על ריכוז נאות של חומצות במצבן ה"חומצי" – והפעיל, להבדיל ממצב המלח שהן יוצרות לאחר נטרולן או פירוקן. נשאים שונים מאפשרים רמות שונות של חדירה. בסיס מיימי בלבד, כמו מי פנים, מאפשר חדירות מוגבלת – מים אינם חודרים לעור. בתכשירים מסוימים אנו אכן מחפשים פעילות שטחית וכאן המדיום המיימי יהיה נכון, טיפולית. לטיפול בקומדונים, למשל, לא יספיק בסיס מיימי ואף לא ג`ל – שמציע חדירות מעט יותר יסודית ממים – ופחותה מזו של אמולסיה. עלינו להתאים את הבסיס הנושא את החומצות לפעילות שברצוננו להשיג, לעומק החדירה, לסוג העור ולמאפייני העור. בעורות הרגישים או הבוגרים הנשא יצטרך להיות מעט יותר שומני ועם חומרים משקמים בצד החומצות לשימוש השוטף. גם את תדירות השימוש יש להתאים למאפייני העור ולמטרות שקבענו לעצמנו. מינון יומיומי של 15% חומצות אלפא+בתא הידרוקסי יתאימו לעור אקנתי הסובל מקומדונים או מצלקות שלאחר אקנה, לעומת מינון של כפעמיים בשבוע 10-15% חומצות אלפא הידרוקסי בעור הבריא, בגילאי 30, לצורך רענון העור והאטה בהופעת סימני הגיל. יש להפעיל היגיון קליני ולתת הנחיות נכונות לשימוש למטופלינו השונים, בהתאם למאפייני עורם, למטרה אותה הגדרנו, לסגנון החיים שלהם ואף לעונה בשנה.
הבנת היכולות של כל חומצה כשלעצמה, ובנוסף של הגורמים המשפיעים על התוצאה שנקבל ממנה, תאפשר לנו מגוון רחב של אופני שימוש. נוכל לחסוך בקניית חומרים טיפוליים, לדייק בקביעת מהלך הטיפול ובעיקר – להגביר את סיכויינו להשיג את המטרה וכמובן – את שביעות רצון הלקוחות.