כיצד משתנה העור עם הגיל?

כשמראה ה"עלומים" והברק הטבעי נעלמים –זה קורה מכמה סיבות. העור מאבד, עם הגיל, את יכולתו לשמר לחות. הוא הופך יבש יותר ומקושקש, והתוצאות של חשיפה מצטברת לסביבה ולשמש – ניכרות בו.

עם ההתבגרות, שיעור האיבוד של תאי עור ישנים מהשכבה הקרנית –מואט. תוך כדי כך, האפידרמיס נעשה פחות "חדיר-למחצה" ויכולת שימור המים שלו פוחתת. כל תיפקודי העור מתרחשים לאט יותר. בשל החשיפה לשמש במשך מס` עשורים, הנזק כעת ייראה לעין אפילו דרך האפידרמיס היבש. לכן העור הבוגר ייראה יותר יבש, פחות בוהק ופחות "שמנמן". שינויים אלה נלווים לשינויים פנימיים יותר, ברמת הדרמיס, המשליכים על מוצקות ואלסטיות העור.

בארצנו שטופת השמש, סימניה של ההזדקנות ה"חיצונית" או הזדקנות-משמש הם לרוב בולטים יותר מאלה של ההזדקנות הכרונולוגית. למעשה מייחסים להזדקנות הסביבתית עד 80% מהאפקט של המראה המבוגר.

1. הקרניים המשזפות "שוברות" את שרשרת הקולגן. הקולגן שנשבר מתחבר שוב לסיבי קולגן אחרים, אך הפעם בצורה שונה. זה נקרא "קשרי צילוב" (cross linking). התוצאה של קישור שונה הוא אובדן האלסטיות של העור.

2. בשכבת העור העליונה מתעבה השכבה הקרנית במקומות מסויימים (באופן לא אחיד) – מה שגורם לירידה נוספת בגמישות העור, ולמראה בוגר וחסר-ברק.

3. קרני השמש המתפזרות בעור יוצרות בו רדיקלים חופשיים, המזיקים לכל הרקמות ופוגעות במגוון התיפקודים של העור.

למרבה הצער, העור איננו "שוכח" אף חשיפה לשמש, לרבות אלה שקרו בילדותנו המוקדמת. הנזק מצטבר וכל קרינה נוספת מוסיפה נזק נוסף. לכן, לא אוכל להגזים בחשיבות השימוש במקדמי הגנה, ולא רק כשהולכים לים או לטיול בטבע.

זה המקום להוקיע את המונח "שיזוף בריא". שיזוף בריא הוא כמו "עישון בריא". כלומר, אין דבר כזה. שיזוף גורם נזק לעור, ונזק זה מתבטא בהזדקנות העור, בתזוזת פיגמנטים, בכתמי זקנה ואף בסרטני עור. כל זה נכון, אגב, גם לגבי מנורות-שיזוף.

העור נעשה דק יותר, מאבד הרבה מגמישותו, בעוד הקמטים הטבעיים מעמיקים.

הגבול בין האפידרמיס לדרמיס, שצורתו היא כאמור "גלית",נעשה שטוח

יותר והדרמיס מתחיל להתנוון. מספר כלי הדם בדרמיס מתחיל לרדת.

בו בזמן, השיער מתחיל לאבד צבע, ובעור ישנם פחות זקיקי שערה ופחות בלוטות זיעה. ישנה ירידה בכמות הקולגן, האלסטין והחומר הבין-תאי (matrix). אולם החלבונים נשארים במצב יחסית יציב.

האפידרמיס הופך עבה יותר, כמויות הקולגן והאלסטין אמנם עולות – אך המבנים של חלבונים אלה נעשים בלתי מאורגנים. כמעט כל אלה קורים בשל השפעת קרני השמש.

בשלבים מאוחרים של החיים נשים עלולות להיראות בוגרות יותר מהגברים בני גילן, בחלקו – בשל תכולת הקולגן הנמוכה יותר בנשים. סיבה נוספת לשוני בתכולת הקולגן בין גברים לנשים יכול להיות ההבדל בייצור ההורמון הגברי. בנשים, יצור האסטרוגן והאנדרוגן מהשחלה ובלוטת האדרנל – פוחתים מאד לאחר המנופאוזה, וזה גורם לירידה ביצור הקולגן ובתיקונו. ההזדקנות המיוחסת לירידה ביצור אסטרוגן לאחר המנופאוזה מיוחסת להזדקנות הפנימית, אולם ביחד עם ההזדקנות-משמש (Photo-Aging) – היא מחוללת אפקט דרמטי ומאיצה באופן דרמטי את סימני הזדקנות העור בנשים אלה. ההפחתה ביצור האסטרוגן משפיעה חלקית על הפיברובלסטים שבדרמיס, והפיכת העור לדק יותר מיוחסת, בראש ובראשונה, לירידה ביצור הקולגן. הפיברובלסטים אחראים גם ליצור החומר הבסיסי בתוכו מתפקדים תאי הדרמיס (מטריקס) , המכיל גליקופרוטאינים וחומצה היילורונית, הידועים ביכולתם להחזיק מים. הירידה בפעילות הפיברובלסטים עם הגיל אחראית לירידה בלחות העור.

אלסטיות העור יורדת עם הגיל, אולם האפקט הזה בולט יותר בנשים יחסית לגברים. באפידרמיס, המחסור באסטרוגן מאט את הפעילות של הקרטינוציטים, וכתוצאה מכך מתרחשת אטרופיה (ניוון) באפידרמיס. עור שביר ו"מנוון" כזה הנו בהרבה פחות מוגן ע"י השכבה הטבעית של שומנים, בשל הירידה האיטית בהפרשת חלב עם הגיל. הגבול שיוצר המטריקס הינו פחות אפקטיבי, והעור עלול לפתח תגובה לאלמנטים מגרים, בפרט אם העור איננו מטופח (או יותר מדי מטופח..)

כאמור, נזקי השמש הם מצטברים. באנשים שנחשפו שעות רבות לשמש ללא הגנה – "הגיל הנראה" יכול להיות גבוה מהגיל האמיתי. ההופעה של פניו וידיו של אדם יכולות לשמש לעיתים קרובות לאומדן מהיר של גילו. אם נשווה את הפנים והידיים לאזורים פחות חשופים – נוכל לקבל מושג על ההבדלים העיקריים בין הזדקנות פנימית להזדקנות חיצונית.

כשאנו מתבגרים, קמטוטים וקמטים מתחילים להתפתח. העור מאבד מחוזקו ומהאלסטיות, נוספים קמטוטי הבעה ואזורים חסרי צבע, וכן אזורים בהם מופיעים כלי דם מורחבים.

* סירקולצית הדם מואטת

* האטה במטבוליזם

* שינויים כימיים ברקמות

* בלוטות החלב יורדות במספר ובגודל, בפרט בנשים

* יצור ההורמונים משתנה, או פוחת.

עם הגיל, תהליך ההתחדשות של תאי העור הופך פחות יעיל. תיקון הרקמות ורגנרציה של התאים – מתרחשים לאט יותר. כמות הלחות הטבעית בעור יורדת.

בשל יצור מופחת של קולגן – העור נעשה דק יותר ומאבד גמישות.

ויש גם שינויים בהגנה על העור: הסימן הברור ביותר של ההזדקנות הכרונולוגית הוא ירידה בעובי הכללי של האפידרמיס, עם ירידה במס` שכבות התאים שלו. מס` התאים בשכבה הקרנית איננו יורד עם הגיל, וזה חשוב לאור התפקיד של השכבה הזאת כגבול החיצוני של העור. מאידך, מספר המלנוציטים ותאי עור נוספים – יורד עם הגיל. כך גם לגבי תאי לנגהרס, המעורבים בתגובת הגוף לאלרגנים. מסיבה זאת כנראה אנשים נוטים לחוש תגובות אלרגיות עם התקדמות הגיל.

הבליטות והשקעים במגע בין האפידרמיס לדרמיס נעשים פחות בולטים, ויותר פחוסים. זה אומר שהאפידרמיס איננו מוחזק באופן כה חזק, והוא נעשה פגיע לנזקים וחבלות.

המטבוליזם בעור (כמו בשאר הגוף) – מואט. כך גם הקצב בו מיוצרים תאי האפידרמיס. זה יכול להאט את ההחלמה מפציעות. הזמן הנחוץ לתיקון השכבה הקרנית עולה עם הגיל. תחלופת התאים בגיל 75 אורכת זמן כפול לעומת גיל 30. למרות שבלוטות החלב לא משתנות בהרבה עם הגיל, ייצור החלב יורד בהרבה אנשים מבוגרים, בפרט לאחר גיל 70 (אם כי בכמה אנשים הבלוטות בפנים למעשה גדלות מאד בגיל מבוגר). עם הגיל, מספר בלוטות הזיעה הפעילות יורד ותפוקת הזיעה יורדת גם כן. כתוצאה מכך מזיעים פחות – אנשים מבוגרים לעיתים קרובות מתקשים להסתגל למזג אוויר חם. לרוב המבוגרים עור יבש, ולכן עליהם להמנע משימוש מוגזם בדטרגנטים ובסבונים מייבשים. העור המזדקן משמר את יכולתו הבסיסית לשלוט על איבוד מים, אך עלול לאבד אותה באופן חלקי אם השכבה הקרנית ניזוקה ע"י גורמים פיזיים או כימיים. חמרים רבים יחדרו לעור המזדקן ביתר קלות מאשר לעור הצעיר.

עוד יש לציין ירידה, עם הגיל, בייצור אנזימים המהווים נוגדי חימצון טבעיים.