פיגמנטציה – כיצד נוצרים כתמי עור?

קצת "אנטומיה" של העור:

התאים המייצרים את הפיגמנט מלנין נקראים מלנוציטים. אלה הם תאים עם שלוחות ארוכות, כמו זרועות (הנקראות דנדריטים), הנשלחות אל התאים הסמוכים, וכלפי מעלה – עד לשכבות העליונות של האפידרמיס. אל תוך השלוחות הללו נדחסים גרגרים זעירים המכילים את הפיגמנט, והם יוצאים החוצה מתוך קצות השלוחות כדי להחדיר צבע לתאים הסמוכים בעור או בשיער.

מיקומם הוא בשכבה התחתונה ביותר (שכבת תאי הבסיס) של האפידרמיס. התאים הללו מייצרים מבנים קטנים הנקראים מלנוזומים , שנצברים בגרנולות (גרגרים) ומובלים בחבילות קטנות לתאים בסביבה ע"י השלוחות הארוכות של המלנוציט. מלנוציט אחד מספק לכ-36 קרטינוציטים (תאי עור באפידרמיס) גרנולות מלנין. במלים יותר פשוטות, הוא "צובע" פיסת עור של כ-36 תאים. חבילות קטנות אלה של פיגמנט מתמקמות מסביב לגרעין התא ומגנות עליו מקרינת השמש המזיקה.

יש שתי צורות של הפיגמנט מלנין: אאומלנין (eumelanin), המייצר צבע עור שחור וחום, ו-פאומלנין (phaeomelanin), המייצר גוונים צהובים ואדומים, ושאופייני לגווני עור בהירים, במיוחד בעלי שיער אדום ונמשים. שני סוגים אלה של מלנין נמצאים ביחד, ומופיעים בפרופורציות משתנות. אאומלנין הוא הפיגמנט הנפוץ יותר ודומיננטי מהשניים, במיוחד בשיער. רוב אנשי העולם הם בעלי שיער שחור, אבל גווני עור שנעים מבהיר מאד לשחור.

הגוונים הרבים של עור ושיער שאנו רואים בקבוצות שונות של אנשים נובעים מההבדל ביחסים בין שני סוגי הפיגמנט השונים. כמות גדולה של אאומלנין מובילה לעור כהה יותר ו(במיוחד) שיער כהה. אנשים עם שיער ועור בהיר יותר יש להם פחות אאומלנין ויותר פאומלנין.

התשובה המפתיעה היא – לא. כמות התאים המלנוציטים שווה בכל הגזעים והמינים. השוני בין כהים ובהירים איננו בכמות או בצפיפות המלנוציטים, אלא בכמות המלנין המיוצר ואיכותו – מה שמתבטא בהופעת מלנוזומים גדולים יותר (שמכילים יותר מלנין) באנשים הכהים.

חומר המוצא ליצירת המלנין הוא החומצה האמינית טירוזין. זאת חומצה אמינית המיוצרת בכמויות גדולות במלנוציטים. האנזים טירוזינז הופך אותה לתרכובת, אשר לאחר שורה ארוכה של ריאקציות, נוצר ממנה המלנין. אנשים שבגופם לא נוצר האנזים טירוזינז, בגלל פגם גנטי, הם לבקנים. בגופו של הלבקן לא נוצר כלל מלנין.

אחד הגילויים המפתיעים שהביאו לנו הביולוגים המולקולריים הוא, שבמלנוציטים של רובנו, בלי קשר לצבע העור, יש די טירוזינאז כדי להפוך אותנו לשחורים מאד. אצל בהירי העור, משהוא מונע מהאנזים טירוזינז לפעול במלוא התפוקה שלו. ה"משהוא" הזה משלב למעשה שני גורמים, האחד – שגורם לתא לייצר את הטירוזינז בצורה בלתי פעילה, והשני – התא מייצר מעכבים רבים של האנזים. הגורמים האלה יכולים להיות מושפעים מהסביבה, למשל חשיפה לקרינה אולטרה סגולה.

המלנין הוא פולי-קווינון – מולקולה ארוכה שהמבנה המיוחד שלה מאפשר בליעת אור בטווח רחב של אורכי גל. בשל תכונה זאת, יכול המלנין לבלוע קרינה באורכי גל קצרים כמו הקרינה העל-סגולה, ולהגן על הגוף מקרני השמש המזיקות. ככל שהאדם נחשף יותר לאור השמש, כך מפרישים המלנוציטים יותר מלנין, והופכים את העור ליותר כהה.

ראשית, שחור הוא לא צבע. לכל צבע יש אורך-גל, וגוף שנראה לנו כשחור הוא גוף שבולע את כל אורכי הגל של האור שנופל עליו, ולא מחזיר אף אחד. גוף לבן מחזיר את כל אורכי הגל שפוגעים בו. שאר הצבעים שאנו רואים הם דרגות וצורות שונות של יכולת החומר לבלוע אורכי גל. כמו שאמרנו קודם, המלנין, שהוא פולי-קווינון, יכול לבלוע טווח רחב של אורכי גל.

בתפוח, באבוקדו ובפירות אחרים יש תרכובות הנקראות פנולים. זהו המבנה הכימי של הפנול:

אם הפרי נחשף לחמצן, הפנול מתחמצן והופך לקווינון. זהו המבנה של קווינון:

מולקולות קווינון רבות מתחברות זו לזו, ויוצרים מבנה של פולי (=הרבה) קווינון, שכאמור יש לו גוון כהה ותכונות

של בליעת מגוון אורכי גל. בסיכום: הקווינון הוא מה שקורה לפנול כאשר הוא נחשף לחמצן. כאשר שמים לימון

על אבוקדו, מגיב ויטמין C שנמצא בלימון עם החמצן, לפני שהפנול מספיק לעשות זאת. ולכן נשמר צבעו

ה"טרי" (למעשה זה לא קשור לטריות…) של הפרי ואיננו משחיר.

רוב כתמי העור קשורים בחשיפה לשמש: נמשים, כתמי שמש, כתמי גיל. גם כתמי הריון מוחמרים ומודגשים בחשיפה לשמש. נמשים הם הכתמים השטחיים ביותר, והם נוצרים מעלייה בפיגמנטציה בתאי האפידרמיס. לעומתם, כתמי הגיל, הם עמוקים יותר. אלה נוצרים באזורים שנחשפו במשך שנים לשמש, ונובעים בעיקר מהתרבות של מלנוציטים. כתמי הריון, הקרויים גם "מלזמה", הם כתמים רחבים וסימטריים, המופיעים בעיקר באזור הלחיים ומרכז המצח אצל נשים צעירות בזמן הריון או עקב נטילת גלולות. גם כאן יש עלייה במספר ובפעילות המלנוציטים כשהחשיפה לשמש מגבירה את ייצור המלנין. התופעה שכיחה יותר בכהות עור.

הריון אינו הסיבה היחידה להופעת מלסמה, ובין הגורמים ניתן למנות גם גלולות למניעת הריון, שימוש במוצרים קוסמטיים, הפרעות בתפקוד בלוטת התריס ותרופות. הטיפול במלסמה מצריך ידע ובירור מקיף, וכן תיאום ציפיות: ישנם מקרים שהנם "כרוניים" ויצריכו טיפול מתמשך.

סוג נוסף של כתמים נובע מטראומות, חבלות, דלקות, חתכים וטיפולים פולשניים. לקבוצה זאת שייכים כתמים חומרים שנותרו לאחר אקנה. הם ניתנים לטיפול, והטיפול בהם שונה מזה שינתן לכתמים על בסיס הורמונלי או לכתמי גיל.