מבנה האפידרמיס
העור, האיבר הגדול בגופנו, הוא עולם מורכב, מופלא ורוחש פעילות. תפקידיו הם רבים: הוא משמש כחיץ-מגן בין גופנו לסביבה, הוא מונע איבוד נוזלים מהגוף וחוסם את חדירתם של נוזלים וחומרים רעילים מן החוץ, מגן עלינו מזיהומים ומפני קרינת השמש המסוכנת ובולם פלישה של חיידקים ומזהמים אחרים, כולל זיהום סביבתי בפיח, אבק ולכלוך.
לעור 3 שכבות:
•האפידרמיס– השכבה החיצונית
•הדרמיס– השכבה האמצעית
•השומן התת-עורי
האפידרמיס
זוהי שכבת תאים שקופה-למחצה, המאפשרת לאור לעבור דרכה באופן חלקי. כל תאי האפידרמיס מיוצרים ממקור אחד – שכבה בודדה – "השכבה הבזלית" (הבסיסית), המונחת על גבי הממברנה הבסיסית. "תאי הבת" המיוצרים ע"י שכבה זאת נעים כלפי מעלה ותוך כדי כך המבנה שלהם משתנה. הם מגיעים לשכבה החיצונית ביותר, ומשם הם נושרים.
לאפידרמיס 4 שכבות:
1. תאי השכבה הבזלית (תאי הבסיס) – שורת התאים המתחלקת ללא הרף ויוצרת תאים חדשים הנעים כלפי מעלה.
2. השכבה הספינלית – "תאי הבת" שנוצרו זה עתה נעים כלפי מעלה תוך כדי יצירת חלבוני עור (קרטינים) ושומנים (ליפידים). בשלב זה התאים נקראים קרטינוציטים. תוך כדי תנועת התאים כלפי מעלה – נעשית צורתם פחוסה יותר, והם קשורים זה לזה ע"י קצוות חדים. תאים אלה מייצרים שומנים מיוחדים הנקראים ספינגוליפידים. כשיגיעו תאים אלה אל פני העור, לליפידים אלה יהיה תפקיד מיוחד בשמירת לחות העור.
3. השכבה הגרנולרית – התאים ממשיכים לנדוד כלפי מעלה, תוך כדי שינוי בצורתם, ותוך איבוד הגרעין – ויוצרים גרנולות אופייניות. בתאים העליונים יותר של שכבה זאת, הגרנולות מפרישות שומנים הממלאים את המרווחים בין התאים ומהווים הכנה ליצירת השכבה הבאה.
4. השכבה הקרנית – תאים אלה, לאחר שאיבדו עוד קודם את הגרעין, ומבנים נוספים, נראים עתה שטוחים מאד – דקים ורחבים. אלה הם למעשה תאים מתים, הם מונחים זה על גבי זה כמעין גג-רעפים. כל תא מונח על השוליים של התא שלידו. מספר השכבות של תאים אלה משתנה מאזור לאזור בגוף. בכפות הרגליים יש כמה מאות. השכבה הזאת, נקראת גם סטרטום קורנאום (stratum corneum), הינה עמידה לשפשוף, גירוד, שריטות וקרצוף העור.
היא גם מסייעת לשמירת המים שבתוך הגוף. ריכוז המים בשכבה זאת הינו נמוך.
באפידרמיס אין כלי דם. את חומרי המזון והחמצן מקבלת שכבה זו מהדרמיס, ובכיוון השני – היא מפרישה אליו חומרי פסולת. השכבה מכילה גם מלנוציטים ותאים של מערכת החיסון (תאי לנגרהנס). שטחי המגע בין האפידרמיס והדרמיס נראים כ"גלים" – כמעין גבעות קטנות (פפילות) הבולטות מהאפידרמיס כלפי מטה, ומהדרמיס כלפי מעלה [ראי ציור]. בליטות אלה מעלות את שטחי המגע בין השכבות ומסייעות למנוע התנתקות האפידרמיס מהדרמיס. עם הגיל, בליטות אלה נעשות קטנות יותר ושטוחות. רשתות של כלי-דם קטנים המצויים בפפילות אלה – מזרימות מזון, ויטמינים וחמצן – לאפידרמיס.
ברוב אזורי העור – עוביו של האפידרמיס הוא 30-35 מיקרומטר (אלפית המילימטר). בכפות הידיים והרגליים הוא עבה יותר – עד מס` מילימטרים. באזור שמסביב לעיניים – 20 מיקרומטר בלבד. זה מסביר מדוע האזור הזה הוא כה רגיש. חומרים מגרים צריכים לחדור את שכבות העור כדי להשפיע על השכבות הפנימיות. ככל שהאפידרמיס דק יותר – כך יש לעור פחות עמידות לחומרים המגרים. אזור זה גם מכיל כלי דם רבים. לעתים הם נראים מבעד לאפידרמיס.