פיגמנטציה לאחר דלקת

פיגמנטציה פוסט – אנפלמטורית (בעקבות דלקת) היא תוצאה ישירה של מגוון מחלות ובעיות עור, וגם של טיפולים בעור. מחלות או בעיות עור לדוגמה, שגורמות לפיגמנטציה לאחר חלוף המחלה (וגם במהלכה) הן: תגובות אלרגיות, פגיעות ופציעות בעור, דלקות למיניהן, תגובה לתרופות, תגובה/ התפרצות פוטוטוקסית, טראומה (כגון כווייה), ומחלות זיהומיות למשל: חטטת, זאבת, אטופיק דרמטיטיס, פטרת, אקזמות, פסוריאזיס, פצעי אקנה.

טיפולי עור שיכולים לגרום לפיגמנטציה כוללים: פילינג כימי בינוני/ עמוק, פילינג באמצעות לייזר, הסרת שיער, טיפול בחנקן נוזלי, טיפול בלייזר, IPL, דרמבריישן וניתוחים למיניהם.

בעלי עור כהה פגיעים יותר לסוג הזה של פיגמנטציה. היא שכיחה באותה מידה בגברים ובנשים, ושכיחותה דומה בכל הגילאים.

כיצד נגרמת פיגמנטציה פוסט דלקתית?
ישנם שני מצבים של פיגמנטציה פוסט אינפלמטורית או בקיצור: פ.פ.א.

א. כאשר הפיגמנט מצטבר באפידרמיס

ב. כאשר הפיגמנט מצטבר בדרמיס.

הדלקת גורמת לשחרור החומצה הארכידונית, ולאחר מכן לחמצון שלה לפרוסטגלנדינים, לאוקוטריינים ותוצרים אחרים. אלה הם תוצרי דלקת אופייניים. יש להם מגוון השפעות, והם משפיעים על תאי חיסון וגם על מלנוציטים – התאים יוצרי הפיגמנט.

המלנוציטים נמצאים באפידרמיס, בשכבה הבזלית – שכבת התאים הראשונה. כאשר המלנוציטים מגורים, הם יוצרים כמות גבוהה יותר של מלנין, ומעבירים כמות גדולה יותר של פיגמנט אל התאים שבסביבתם. וכך מתרחשת היפר פיגמנטציה באפידרמיס. ההיפר פיגמנטציה מתרחשת תמיד באזור בו קיים הגירוי.

הוא מערב סוג תאים שונה. פיגמנטציה תקרה בדרמיס כאשר הדלקת היא כה חריפה עד שהיא גרמה ל"הפרעה" לשכבת תאי הבסיס באפידרמיס, השכבה הבזלית שבין תאיה זרועים גם המלנוציטים – יוצרי הפיגמנט. השלמות של שכבה זאת נפגעת, המלנוציטים גורו והפרישו מלנין, ומלנין זה נלכד ע"י תאים הנמצאים בשכבת הדרמיס: מקרופאגים. אלה הם תאים בלעניים של מערכת החיסון, שבאופן רגיל "בולעים" פסולת, מזהמים וחיידקים, וכל גורם שזר לגוף. תהליך הבליעה הזה קורה בדרמיס הפפילרי – הדרמיס העליון. לאחר בליעת הפיגמנט נקראים תאים אלה מלנופאגים, והצטברות תאים אלה גורמת לפיגמנטציה ברמה עמוקה יותר, וכפי שנראה – גם בעייתית מבחינת הטיפול.

זהו התהליך הטבעי והבריא של פיזור הפיגמנט בעור. בהיפר פיגמנטציה, מופרשת כמות גבוהה יותר של מלנין באזור שנפגע, וכך נוצר הכתם.

באופן הגיוני, כאשר אנו מסתכלות על הכתם ויודעות (לאחר שתחקרנו את המטופל/ת) שיש היסטוריה של תהליך פתלוגי קודם – פציעה , דלקת, מחלת עור באזור הפיגמנטציה – נייחס את התופעה לדלקת שקדמה לה. כפי שאמרנו, פיזור האזורים ההיפרפיגמנטריים תלוי במיקום של הדלקת המקורית. גוון הנגעים נע מחום בהיר לשחור, כאשר גוון חום יותר מאפיין את המקרה של פיגמנטציה באפידרמיס (מלנוזיס אפידרמלית) וגוון כהה יותר אם הנגע כולל מלנין דרמלי.

מתחת למנורה, נראה הבדל נוסף בין נגע ממקור אפידרמלי לדרמלי: נגע אפידרמלי נוטה להיות עם גבולות מדויקים, בעוד הנגע הדרמלי איננו כל כך מובחן ועם גבולות מוגדרים. לרשות הרופאים עומדים כלים נוספים – למשל: ביופסית עור מהנגע, שיכולה להבדיל בין נגע דרמלי לאפידרמלי. עלינו לזכור שעורות בגוונים הכהים פגיעים יותר לסוג הזה של פיגמנטציה.

הנגעים האלה מתכהים בקלות עם החשיפה לשמש. ולכן, השלב הראשון החיוני בכל טיפול הוא הימנעות מחשיפה לשמש והגנה מכסימלית על העור עם מסנן קרינה.

המשך גירוי של העור, גם אם באופן אחר מהגירוי המקורי, גורם להמשך יצור עודף של מלנין. לעתים קרובות זה קורה תוך כדי המאמצים לטפל בכתם (כלומר הטיפול עצמו שבחרה הקוסמטיקאית או הרופא). חשוב מאד לא להמשיך ולגרות את האזור – שהינו ממילא רגיש כעת. לא להשתמש בטיפול (כימי או מכני) או בפרוצדורה שעלולים ליצור מצב בו העור חוזר להגיב בדלקת, גם אם הדלקת הזאת לא תמיד נראית לעין. דלקות רבות אינן נראות לעין, אולם משפיעות על תאים, מייצרות רדיקלים חופשיים וגורמות לתגובה שבמקרה שלנו תתבטא בהמשך ייצור עודף של מלנין. אם המדובר בכתמים שלאחר אקנה, רצוי ראשית לטפל היטב ובאופן יסודי באקנה, כדי לעצור את המשך יצירת הכתמים ע"י פצעים חדשים. לא הייתי ממליצה לשלב את הטיפול באקנה עם הטיפול בכתמים, בו זמנית. תאורטית זה אפשרי, אבל זה מורכב ודורש ניסיון והבנה בשני התהליכים. הטיפול עצמו להבהרת הכתמים עלול לגרות את העור האקנתי, ומי שאיננה בטוחה כיצד לנהל את הטיפול הזה בשתי הבעיות בו זמנית, מוטב שתטפל ראשית באקנה, ולאחר מכן בכתמים.

נגעי פ.פ.א עלולים להתכהות עם החשיפה לכימיקלים שונים ולתרופות, כמו טטרציקלין, בלאומיצין, דוקסורוביצין, 5-פלואורואורציל, וכן לחומרים המכילים ארסן (סוג מתכת שכיח בתכשיטים), כסף, זהב, הורמונים וכלופזימין.

הטיפול בפ.פ.א הנו ארוך ולא קל ביותר. בד"כ לוקח 6-12 חודשים להשיג את התוצאות הרצויות. יש לציין שגם ללא טיפול הכתמים ישתפרו, בתוך 12-18 חודשים, ותוך הגנה מוחלטת מקרינת השמש. אולם כמובן שתפקידנו הוא לייעל את הטיפול, ולהשיג תוצאות בטווח זמן קצר ככל שניתן. הטיפולים המקובלים אכן משפרים את הפ.פ.א ממקור אפידרמלי, אולם לצערנו לא נמצאו כיעילים במידה והפ.פ.א הוא ממקור דרמלי. יש לזכור שהשימוש במסנן קרינה הוא חלק בלתי נפרד מכל טיפול, ולא נוכל להגיע לתוצאות הרצויות בלעדיו.

הטיפול הרפואי כולל שימוש באחד או יותר מהחומרים: הידרוקינון, רטינואידים (נגזרות ויטמין A ), קורטיקוסטרואידים, חומצה גליקולית, חומצה אזלאית וחומצה קוג`ית. למרות שניתן להסתפק תאורטית גם באחד מהנ"ל – המחקר והניסיון מראה ששילוב של כמה מהם הוא היעיל ביותר. סדרת קילופים עם חומצה גליקולית כאשר ביומיום נעשה שימוש ביתי בחומרים המבהירים (חומצה קוג'ית, חומצה אזלאית וכו') מראה תוצאות טובות. מבין החומרים המבהירים, החומצה הקוג'ית היא בעלת פוטנציאל נמוך יחסית לגרות עור רגיש.

קיים מחקר רב לגבי שילובים של טיפולים, אולם אין טעם להלאות אתכן בפרטים אלה, כיוון שחלק מהחומרים המוזכרים במחקרים הנו בשימוש רפואי בלבד. עם זאת, גם חומרים המותרים בשימוש הקוסמטי והשילוב הנכון ביניהם יכולים להביא לתוצאות יפות.

ישנם רופאים המשתמשים ב-TCA או בחנקן נוזלי כטיפול להסרת הכתמים, אולם יש להיזהר במיוחד במקרים האלה מגרימת נקרוזיס או שלפוחיות בעור. ויש להימנע משתי השיטות האלה בבעלי עור כהה בגלל הסיכון של דה-פיגמנטציה (אובדן פיגמנט) והצטלקות. יש להקפיד במיוחד במקרים של פיגמנטציה הנגרמת בעור האקנתי, כאשר אנו מאבחנות שהמדובר בעור שמאד רגיש לפצעי האקנה ומגיב בכתמים, (וזה קורה במיוחד בעור כהה) להתריע וליידע את המטופל/ת מה המשמעות של חיטוט בפצעים.