תכולת המים שבעור

לחות העור הנה גורם חשוב בבריאותו ובתפקודו התקין. היא גם ניכרת במראה החיצוני שלו. תכולת מים גבוהה היא בין הגורמים האחראיים לברק יפה ולמראה בריא. ההשפעה על יכולת העור להכיל לחות איננה מתרחשת בטיפול החד-פעמי במכון. אולם, היא בהחלט ניתנת להשגה עם התאמה נכונה של טיפול יומיומי.

לא רק בעיה אסתטית

יובש-עור הוא אחת התלונות של לקוחות המגיעים למכון, בפרט בגיל הבוגר. עור יבש מרגיש "מתוח" ולא נעים, המריחות החוזרות והנשנות של קרם לחות לא משנות את התכונה הבסיסית של העור והוא ממשיך לתפקד ולהרגיש דומה. למרות שהלקוחות חוות את הבעיה כאסתטית בלבד, תכולת המים בעור חיונית לתפקודים רבים שלו, לא-פחות חשובים. תפקודי עור רבים מצריכים רמה מינימלית של לחות, ובלעדיה הם מתקיימים ברמה נמוכה יותר – דבר הניכר גם במראה. עור שאיננו מכיל מספיק מים הוא פחות חדיר לחומרים פעילים הנמרחים עליו, כולל פילינג המבוצע במכון, והפעילות של החומרים שנמרחו עליו ונספגו – פחות אופטימלית. כשהלקוחה מתלוננת על יובש-עור, קוסמטיקאיות רבות רואות את תפקידן בהתאמת קרם לחות, או קרם וסרום, על פי סוג העור. אולם קרם התואם לסוג העור הוא רק קצה הקרחון, הפתרון השטחי והזמני לבעיה שיש להכיר את שורשיה. היכרות עם מנגנוני שמירת המים בעור תאפשר שיקום היכולת שלו להחזיק מים.

מנגנוני שמירת לחות בעור

רמת הלחות בעור מושפעת משתי השכבות הבונות אותו – מהאפידרמיס ומהדרמיס. שתי רקמות אלה, שהנן רקמות שונות זו מזו, אחראיות כל אחת בדרכה הייחודית לרמת המים בעור. כדי להשפיע על רמת המים בעור יש להכיר היטב את המבנה של כל רקמה ואת הקשר בינו לבין תכונת הלחות של העור.  מה שמסייע לאפידרמיס לשמור על הלחות, לא בהכרח קשור לדרמיס, ומה שמכוון לשינוי ושיקום תפקוד הדרמיס כמאגר לחות, לא בהכרח ישפיע על האפידרמיס. אך הטיפול הכולל בעור ושיקום יכולתו "להחזיק" מים צריך לכלול התייחסות לשניהם. אחד התחומים שבהם נצבר ידע רב ומרתק הוא תחום הקורנאולוגיה – חקר השכבה הקרנית. כקוסמטיקאיות אתן מתייחסות אליה בעיקר כשכבת תאים מתים, שאת חלקה אתן מסירות בפילינג. אולם היא רחוקה מלהיות אתר אליו מגיעים התאים כדי "למות" ולנשור. שכבה דקה זאת מכילה מגוון של חומרים הערוכים בסדר מיוחד ומתאפיינים בהרכב מיוחד – המותאמים כדי להוות קו הגנה יעיל מפני איבוד מים מהעור. הרכב החומרים איננו סטטי – מסתבר שתכולת השכבה הקרנית משתנה בהתאם לגורמים שונים, כולל עונות השנה המתחלפות. מפתחים של קרמי לחות חדשים מתבססים על הממצאים האלה כדי להתאים קרמי לחות נפרדים לקיץ ולחורף. ההרכב של הקרנית ושל האפידרמיס בכלל בנוי כדי לשמור על תכולת מים בשכבה היבשה-יחסית וחומרים האחראיים לכך מיוצרים, או מפורקים, כל העת – בהתאם למערכת איתותים בעור. גורמים שונים יכולים לפגוע בתפקוד התקין של האפידרמיס: השפעת הגיל, נזקי השמש והסביבה, מזג האוויר, רדיקלים חופשיים, סטרס, דלקת, שימוש בדטרגנטים (בעיקר בכפות הידיים). כאשר התפקוד נפגע, ביכלתנו להתערב ולשקם תפקודים מסוימים באמצעות שימוש בחומרים המתאימים.

האפידרמיס ולחות העור

האפידרמיס הוא שכבה יבשה-יחסית, ככל שעולים במעלה השכבות כלפי חוץ יורד אחוז המים – עד כדי 15%-30% בלבד בשכבה הקרנית. המקור של המים באפידרמיס הוא מהשכבה העמוקה יותר – מהדרמיס. בתהליך של אוסמוזה נעים המים כלפי מעלה, אל עבר שכבות האפידרמיס המכילות חומרים היגרוסקופיים שונים – חומרים סופחי-מים. תאי האפידרמיס, בתנועתם כלפי מעלה, מתפרקים ומפרישים חומרים שונים האחראיים על שמירת המים: שומנים וחלבונים. אחד החלבונים החשובים הוא פילגרין. זהו חלבון שנמצא בשלב מסוים של בגרות התאים – בחומר הבין תאי, בשכבה הגרנולרית, ובעת ירידת תכולת המים בעור- הוא מפורק לחומצות אמינו חופשיות. אלה משמשות כגורמי לחות בעור, ביחד עם חלבון הקרטין הנשאר בתוך תאי העור. בשכבה הקרנית ישנם חומרי NMF המוכרים לכולכן – גורמי לחות טבעיים שמשמשים גם הם כחומרים היגרוסקופיים: אוריאה, חומצה לקטית, חומצות אמינו, סודיום PCA, מלחים כמו אשלגן, ונתרן ויונים נוספים – מגנזיום, סידן. אך תפקיד "משיכת" המים מעומק העור איננו שלם ללא ההגנה בפני איבודם מהעור באמצעות אידוי. את התפקיד הזה ממלאות שכבות מסודרות של שומנים, בעיקר ספינגוליפידים, הערוכות כ"פרוסות" בין שכבות הקורנאוציטים. ישנן בין 3 ל-10 שכבות שומנים בין כל שכבת קורנאוציטים בשכבה הקרנית, כאשר גם בשכבות השומן לכודים מים הקשורים לראשים ההידרופיליים של חומצות השומן. מעטה זה הנו יעיל ביותר, והוא זה שאחראי לכך שמים אינם חודרים מבחוץ אל תוך העור ו-(חשוב יותר) אינם מתנדפים החוצה, כפי שניתן היה לצפות, אל האוויר. כפי שאנו רואים , עיקר תפקיד האפידרמיס, ככל שמדובר בלחות העור, הוא לשמור עליה מפני אידוי – אבדן מים לסביבה. זהו התהליך הפיזיולוגי הטבעי שהיה קורה אלמליא המבנה הייחודי של הקרנית, המכיל שומנים מסוגים שונים האוטמים ומונעים מעבר מים החוצה. מצד אחד נחוצים מים לשכבת עור זאת כדי לתפקד באופן תקין – מים אלה עולים משכבת הדרמיס בסיוע חומרים היגרוסקופיים. מצד שני, העור בכללותו חייב לתחזק מנגנוני הגנה יעילים בפני אידוי, מנגנונים המסתייעים בשומני האפידרמיס השונים (ספינגוליפידים, פוספוליפידים, חומצות שומן חופשיות וגם שומנים מורכבים יותר) כשכבה-מגנה. יש לזכור, כי מנגנון נוסף בשמירה על לחות העור הוא הסבום המופרש ומתפזר על פניו. הרכב השומנים שלו מספק הן הגנה מפני פתוגנים והן אטימה והגנה נוספת מפני אידוי מים.

הדרמיס ולחות העור

מקור המים בעור הוא הדרמיס. מבנים מיוחדים שבו – פולי סוכרים – מחזיקים כמויות רבות של מים ומעניקים לעור נפח, התנגדות ללחץ ותכולת לחות נאותה. החומצה ההיילורונית והפרוטאו גליקנים הן מולקולות גדולות בעלות יכולת מרשימה לספוח מים. המרכיבים האלה מיוצרים כל הזמן בעור, וגם נהרסים – בכל יום נהרס כשליש מכמות החומצה ההיילורונית בגוף ומסונתז (מיוצר) מחדש. אם התכולה והתפקוד של הדרמיס תקינים, הוא יחזיק כמויות נאותות של מים. עם הגיל ועם נזקי הסביבה – התפקוד משתנה, ישנה פחות חומצה היילורונית ופחות פרוטאוגליקנים, תכולת המים בעור יורדת. הדרך לשקם את יכולת הדרמיס, כמקור המים בעור, להחזיק מים – איננה למרוח עוד שכבה של קרם לחות. קרם הלחות מסייע במניעת אידוי מים, הוא לא מקור למים. ומניעת אידוי מים איננה מועילה כאשר אין מים שיתאדו – כאשר הדרמיס איננו מצוייד באופן שמאפשר החזקת מים. הטיפול ביובש עור צריך לכלול חומרים המשפיעים על תפקודי הדרמיס, באופן שיאפשר לו לאגור לחות בצורה תקינה. בד בבד – יש לשקם את יכולת האפידרמיס להגן בפני אידוי מים ולהחזיק כמות נאותה של מים הנחוצה לתפקודיו. אלה הן קבוצות שונות של חומרים פעילים.

כשתפקוד העור ניזוק

מה יכול לפגום ביכולתו של העור לשמור על הלחות? ראשית, ישנם נזקים הקשורים בגיל. עם השנים בניית שכבות השומן באפידרמיס, אותם שומנים המגנים בפני אבדן לחות, הופכת פחות יעילה. נזקי רדיקלים חופשיים מצטברים בעור, הן באפידרמיס והן בדרמיס, והם מתבטאים במבנה פחות סדיר והדוק, בקרנית יותר חדירה ופחות מגנה. חומצות השומן באפידרמיס נפגעות אף הן עם נזקי הרדיקלים החופשיים ומתחמצנות, ועם הגיל יש ירידה בכמות השומנים (ולא רק באיכותם), ירידה שמחמירה מאד עם נזקי השמש. עם הגיל גם מופרש פחות חלב. כשהאפידרמיס הופך מגן פחות טוב, אבדן המים באמצעות אידוי – גובר. בד בבד, בדרמיס – פעילות הפיברובלסטים פוחתת ויצור החומצה ההיילורונית והפרוטאוגליקנים פוחת. הדרמיס כעת יכול להכיל פחות מים. הסיבה העיקרית ליובש עור בגיל הבוגר הוא חוסר היכולת הזה של הדרמיס להכיל מספיק מים. עור שאיננו מכיל מספיק לחות גם מתפקד פחות טוב. מערכת החיסון זקוקה למינמום לחות לצורך פעילות תקינה, וכן האנזימים באפידרמיס האחראיים על השלת תאים תקינה (האנזימים המנתקים את הדסמוזומים ומאפשרים את קילוף העור הטבעי). כשתאי העור המתים מתקשים להתנתק, הם נערמים זה על גבי זה, בשכבה הקרנית, מקנים לעור מראה עמום וחסר ברק. כיוון שיש קשר בין התחדשות התאים והתחלקותם לבין תהליך הקילוף, האטה בקילוף גורמת להאטה בהתחדשות התאים. עור שלא התקלף היטב ושמכיל מעט מים מאפשר חדירה מועטה בלבד של חומרים פעילים. התחושה שלו איננה נעימה, הוא רגיש יותר לגירויים ומחלים יותר לאט. אצל נשים לאחר הפסקת המחזור ישנה השפעה נוספת, הקשורה בירידה ברמת האסטרוגן – המשפיע על בין השאר על יצור חלב וגורמי לחות נוספים.

כיצד נשפיע על לחות העור?

לאור ההבנה של מה שנפגם ומה אחראי לתכולת מים טובה בעור, נוכל לבנות תוכניות טיפול המתאימות למצב המטופל/ת. אפידרמיס שאיננו מתפקד טוב בהגנה מפני אידוי – זקוק למעשה לאותם חומרים שאיפשרו לו לעשות זאת בעבר. קרמי לחות מסייעים לאפידרמיס לתפקד כשומר-לחות בשלושה אופנים עיקריים: הם מספקים גורמי NMF (חומצות אמינו, חומצה לקטית, מלחים שונים, אוריאה ועוד), הם מספקים חומצות שומן ושומנים שכמותם ורמתם באפידרמיס עצמו – נפגמו, כלומר במלים אחרות – "משחזרים מלאי", והם מכילים חומרי-סיכה שמסייעים באטימה המונעת אידוי מים. חומרים אחרים בקרמי לחות מרככים את העור, וחלק מהקרמים מכילים גם חומצה היילורינית המהווה לחותן שאמנם איננו חודר לעור אך מסייע מבחוץ בשמירה על לחות הקרנית. כפי שאתן רואות, קרם הלחות איננו "מחדיר לחות" ואיננו מעניק לעור מים – הוא מסייע לאפידרמיס לבצע את תפקידו כחסם בצורה טובה יותר. החומרים שהוזכרו לעיל הם חומרים שבחלקם מצויים באפידרמיס ותורמים ליכולותיו בהגנה מפני אידוי, אספקתם הסדירה מבחוץ משקמת את יכולתו של העור לבצע את תפקידו. שמנים ושומנים רבים זמינים לכן כחומרי גלם, גם חומצה היילורונית. לגבי חומצה לקטית – כל קרם המכיל אותה בריכוז מקלף (8% ומעלה) יכול, במיהול עם קרם לחות, לשמש כלחותן לשעות היום – אם מגיעים לאחר המיהול לריכוז עד 5%. ככלל, חומצות אלפא הידרוקסי יכולות לשמש כלחותנים בריכוז עד 5%. עוד סיוע ברמת האפידרמיס הוא תשומת לב להשלה תקינה של תאים, באמצעות תכשיר לקילוף עדין לשימוש יומיומי. חומצות הידרוקסיות בריכוז מקלף גם תורמות ליצור חומצה היילורונית, גורם המצוי הן בדרמיס והן (בכמות קטנה בהרבה) גם באפידרמיס. החומר אוריאה מתאים ליובש עור במצבים "מיוחדים" כמו אטופיק דרמטיטיס וכמו עורות אקנתיים מיובשים. חלק חשוב בהגנה על העור מיובש הוא שימוש סדיר במקדם הגנה, למניעת נזקי השמש הפוגעים בתכולת המים בעור. יש לשים דגש על ויטמינים ונוגדי חמצון, למניעת נזקי הרדיקלים החופשיים הפוגעים גם הם בתפקודי הלחות של העור. מבין הויטמינים, ויטמין C, E ו-A קשורים ישירות לתכולת המים בעור – בשל מנגנוני פעולה נוספים שלהם. ברמת הדרמיס, נרצה לשקם את תכולת החומצה ההיילורונית והפרוטאוגליקנים במטרה לאפשר לו להחזיק מספיק לחות. חומרים אלה לא ניתן לתת מבחוץ, במריחה, אולם ניתן לעודד את העור לייצר אותם. ויטמין A הוא הכלי העיקרי לכך, בנוסף לויטמין C, לפפטידים ביומימטיים ולחומצות אלפא ובטא הידרוקסי (הקילוף שהן מבצעות מעודד גם תהליכי התחדשות בדרמיס). שימוש בנגזרות ויטמין A בריכוז המחדש את העור ומעודד את פעילות הפיברובלסטים (1%-1.5%, לשימוש בשעות הערב עם הגנה מהשמש ביום) יגרום להיערכות בריאה ומחודשת של תכולת המטריקס הבין תאי. יש לקחת בחשבון את השפעתו על ייצור החלב – הפחתה בכמות החלב. במקרה של טיפול בעורות יבשים זה פחות רצוי, לכן יש לאזן את הטיפול באמצעותו עם חומרים המפצים על הירידה בסבום. נכתב ע"י רונית שגב.

ישומים נוספים של הידע והמלצות

ליובש בנשים לאחר המנופאוזה אפשר לתת, בנוסף לגורמים שהוזכרו לעיל, גם פיטואסטרוגנים, המצויים בחלק מתכשירי הקוסמטיקה. אנשים המשתמשים שימוש תכוף בדטרגנטים (למשל במסגרת עבודתם) צריכים לאמץ קרם המכיל אוריאה (5%) – שימוש תכוף בדטרגנטים פוגע בתכולת האוריאה בעור, וגם בגורמי NMF נוספים. הטיפול באקנתים מיובשים צריך לשים דגש על שמירת תכולת המים באפידרמיס, הנפגעת מהשימוש הרב בחומצות. אפידרמיס מיובש יפגום בהחלמת העור מהאקנה (מערכת החיסון תעבוד פחות טוב, חדירת החומרים הטיפוליים נפגמת, החלמת העור והצטלקותו התקינה נפגעות). התכשירים שמיועדים "לייבש פצעים" למעשה צריכים לספוג שומנים בעור אך לא לייבש את המים שבו. תכולת מים טובה היא תכונה של עור בריא. אסור בשום פנים לפגוע בה במטופלים עם אקנה, ויש לפצות על ההתייבשות של עורם בחומרים כמו חומצה היילורונית, אוריאה, ויטמינים, נוגדי דלקת – כל זאת בתכשיר על בסיס קל ולא שומני. לאור מה שסקרנו עד כה, נוכל להבין מדוע "החדרת לחות" המבוצעת במכון הנה חלק פופולרי ומסורתי של הטיפול שאין לו השלכות על תכונת הלחות בעורם של הלקוחות. הלחות שלהם הינה פונקציה של תפקוד והרכב העור – מאפיינים תפקודיים של העור שאינם משתנים כתוצאה מעיסוי חד פעמי של קרם, מ"מסיכת לחות" שמרחנו או מ"הזרקת מים" באמצעים שונים מבחוץ (עם מכשור). גם הזרקה חד פעמית של מים לא תשנה את תכונות העור, כל עוד אין לו את התכונות המאפשרות החזקת המים ושמירה עליהם. במידה והתכונות הללו קיימות, אין צורך בהזרקה מבחוץ – יש בגופנו מספיק מים (גם אם לא נשתה 10 כוסות ביום) כדי שהעור הבריא שלנו יוכל להחזיק ולשמר בתוכו. המפתח לשיקום לחות העור הוא שינוי מושכל, המבוסס על ידע, בפרמטרים של העור – בהרכב שלו ובתפקוד התקין שלו. אם נסייע לעור לעשות את עבודתו, הוא ייראה רענן ובריא, תחושתו תהיה טובה ולא נזדקק למריחות רבות של קרם לחות כסיוע חיצוני